דור לדור יביע אומר

המשתתפים התבקשו להביא חפץ עתיק לספר עליו,  או לספר על מיומנות/מנהג/מלאכה וכו' העוברים מדור לדור במשפחתם. המשימה בוצעה  לצד לימוד כלי הוורד.


שרה לאוטמן

"דור לדור יביע אומר"
מטפחת משי עתיקה משנת 1901
מאת: סבתא לבנה וכוכבתיאור המטפחת: זו מטפחת ראש רכה, ממשי דק מאוד, כמעט שקוף, שיש בה רק חוטי משי טבעיים בצבע בהיר, ומצוירים עליה פרחים אדומים ועדינים, שקופים גם הם. מסביב למטפחת רקמה עדינה בעבודת יד של עלים ופרחים קטנטנים, מתנדנדים.
כאשר סבתא רבא שלי ענדה את המטפחת סביב לראש, הרקמה הפכה לכתר המעטר את ראשה. מטפחת זו, קנתה סבתא-רבא שלי בקהיר, ביום בו הלכה להצטלם בסטודיו בשנת 1901, שנחשב אז למאורע חשוב.
לפי מנהגי משפחתנו, המטפחת הועברה אלי ביום כלולותיי, כחפץ אחד מתוך שלושה שהם חובה: אחד כחול, אחד חדש ואחד ישן. המטפחת הייתה החפץ הישן, והיא שמורה אצלי עד עצם היום הזה. להמחשה: מצד שמאל המטפחת העתיקה, ומימין סבתא רבא שלי, רנה שמס, פי שהצטלמה באותו יום חורפי בשנת 1901 בקהיר.
המסר שלי - המטפחת מסמלת את העבר, המורשת שיש לשמר ולהעביר לדורות הבאים. כי מי שאין לו עבר, גם אין לו הווה, וכיצד זה ימצא את עתידו.
לבנה זמיר

שרשרת הזהב מאת סבתא נעמי ואלון

שרשרת זהב המורכבת מחישוקים קטנים שזורים, ארוכה מאד כך שחולקה ל-8 שרשראות קטנות.



השרשרת



השרשרת הייתה של סבתי, אותה לא הכרתי, שבאה עם סבי ואמי לארץ לבקר את שני הבנים המבוגרים אחיה של אימי שהגיעו מוקדם יותר עם תנועת הנוער בה היו בפולין. הם ראו כי טוב , והחליטו לחזור לפולין לחסל את העסקים ולחזור לארץ. אמי שלמדה בווילנה בבית ספר "תרבות" ידעה עברית על בוריה וסירבה לחזור עם ההורים לפולין. אמה נתנה לה את השרשרת למשמרת עד שובה.   עם חזרתם לפולין פרצה המלחמה ויחד עם רב תושבי העיירה בה התגוררו- הם נורו לבור.



זאת המזכרת היחידה שנותרה לאמי מסבתי. אמי דאגה לתת לכל אישה במשפחה שרשרת קטנה .

 כדאי שבני הדור הצעיר יידעו על הדורות הקודמים, הקורות אותם, מי היו, פועלם ותולדות חייהם. בלי עבר אין לנו עתיד.     

שם החפץ: מפית רקומה למצת אפיקומן בסדר פסח מאת סבא מנחם, אמא  ומיקה

‏מידי שנה, משפחתה של אימי, משפחת דודזון, חוגגת בחג הפסח את ליל הסדר כהלכתו. אנו נוהגים לערוך את ליל הסדר באופן דומה לזה שחגגו סבא וסבתא רבא שלי וגם בדורות שקדמו להם. אחד המנהגים הינו כמובן האפיקומן אותו מחביא "מלך הסדר" ואנו, הילדים, צריכים למצוא ובתמורתו לקבל מתנה. אציין כי האפיקומן הינו מצה שמורה מיוחדת אותה מקבל סבי מנחם מחבר ותיק מכפר חב"ד.

לפני שנים, לאחר שנפטרו סבא וסבתא רבא שלי, יואב ואידה, רקמה דודתי מפית מיוחדת למצת האפיקומן לזכרם. מאז משמשת אותנו מפית זו בכל שנה לעיטוף האפיקומן.

מדובר במפית בד לבנה אשר סביבה תחרה, ועליה רקמה עבודת יד של פרחים ושיבולים וכן הכתובת: " זכרון להורינו אידה ויואב דודזון" כתובה בצבע זהב.

מפית זו מלווה את משפחתי זה עשרות שנים ועוזרת לנו להיזכר בכל שנה במי שהתחיל את כל אותן המסורות אליהן אנו מורגלים מזה שנים. כמוה עוברים חפצים נוספים הקשורים בליל הסדר כמו צלחת הסדר, כוסו של אליהו הנביא ועוד.

אני מתחברת לליל הסדר ולמנהג באפיקומן באופן אישי. בניגוד למשפחות אחרות אצלנו, הילדים מחפשים את האפיקומן כולם יחד במטרה משותפת להביא אותו ל"מלך הסדר" ולקבל תמורתו מתנה שווה לכל אחד מאיתנו. תמיד מתנהל מעין משא ומתן משעשע עם הסבא על המתנה אותה נקבל בסוף (שהיא תמיד אותה המתנה!).

אנחנו חושבים שבכך ששומרים על מסורות משפחתיות כולל שימוש בחפצים מקוריים,  מחדדים את חוט המסורת שבלעדיו כל אחד מאיתנו אינו אלא נקודה בודדת שאינה קשורה ומחוברת למה שקרה לפניה ולמה שיקרה כאן אחריה...

תליון פנקס כריכת כסף 

מאת סבתא ערה ותמר

מלבן קטן 5/3 - שני דפים מחוברים כפנקס בצד אחד הקדשה מעוטרת:

"אין דבר העומד בפני הרצון! חזק ואמץ".

 ובצד השני חרוטים פנים של נערה ואיריסים. ובצד  נדן לעיפרון ועיפרון.כנראה שהיה מיועד לשמש כפנקס כתובות.החפץ ניתן לאמי (תמר) ע"י הדודה דבורה- דודתה של סבתי ערה מצד אביה. למעשה הפנקס ניתן לסבתא רבא שלי (תמר) אמי  (ערה). בשנת 1933 ע"י חברתה לתנועת הנוער כאשר עזבה את ביתה בליבוי-לטביה על מנת לעלות לארץ.זו מזכרת מרגשת מאמי (ערה) ששכחתי מקיומה ונמצאה אצל מאיה אמא של תמר.

המסר בהקדשה  הוא מוטו שתמיד נכון ומתאים לכל תקופה ולכל
 
מצב. ואנחנו משתדלים להעבירו וליישמו מדור לדור.